במסגרת תיקון 235 לפקודת מס הכנסה (חוק ההתייעלות הכלכלית התשע”ז-2016) שנכנס לתוקפו ביום 1 בינואר 2017 נוספו הוראות סעיף 3(ט1) המסדיר את חיוב המס של משיכות כספים או נכסים מהחברה בידי בעל מניות מהותי. נזכיר כי על פי הוראות הסעיף יראו כמשיכה של כספים מחברה סכום משיכות מצטבר שעלה ביום כלשהו בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלפניה, על 100,000 ש”ח ובמקרה כזה יחול מועד החיוב במס בידי בעל המניות בתום השנת המס שלאחר שנת המס בה נמשכו. בחוזר זה נדגיש כי בתנאים מסויימים גם משיכת כספים בעקיפין מחברה תחשב כמשיכה. לדוגמא במקרה בו ניתנה הלוואה או חוב על ידי חברה שבעל המניות הינו בעל מניות מהותי בה לידי חברה אחרת שבה הוא בעל מניות מהותי (חברת אחות למשל). כמו כן, הלוואה מחברה לשותפות בה שותף בעל המניות המהותי בחברה המלווה תחשב אף היא למשיכה בעקיפין. יחד עם זאת, קובע סעיף 3(ט1)(9) כי הלוואה שניתנה לחברה שאינה תאגיד שקוף ומשמשת לתכלית כלכלית בחברה מקבלת ההלוואה, לא תחשב כמשיכה בעקיפין. הלוואה תחשב כמשמשת לתכלית כלכלית אם מדובר בהלוואה המשמשת את החברה לצרכיה ולא לצרכיו של בעל המניות בה. כך לדוגמא במקרה וההלוואה נלקחה לטובת החזר חוב של החברה הלווה לצד ג’, שאילו לא היה מוחזר בסמוך למועד לקיחתה הייתה ממומשת ערבות אישית שניתנה על ידי בעל המניות בחברה הלווה, הרי שמדובר בהלוואה המשמשת את צרכיו של בעל המניות בה. יש לשים לב, כי ההקלה מתייחסת רק למקרה בו מדובר בהלוואה ולא במשיכה. כך למשל משיכת כספים ללא הסכם הלוואה, ללא קביעת שיעורי ריבית, ללא קביעת מועדי פרעון וללא מתן בטחונות על ידי הלווה לא תחשב כהלוואה לעניין ההקלה ויחולו עליה הוראות 3(ט1).